<h1>פירוש רבינו אברהם מן ההר על כתובות</h1>
<h2>דף נו.</h2>
נכנסה לחופה ופירסה נדה. אי אפשר לפרש שחופה היא כשמתייחד עמה ועדיין היא טהורה, [דהא] חופה הראויה היא. אלא ודאי הא דבעי רב אשי הוא דפרסה נדה קודם כניסתה לחופה, ולא היה לו להתחיל. או שפרסה נדה בתחילת כניסתה, ולא היה לו לגמור חופתו, ומת קודם שתטהר. את"ל חיבת חופה קונה. ואם מת קודם שנבעלה אית לה תוספת. הני מילי בחופה דחזיא לביאה. כלומר שהיתה טהורה כל שעת חופתה. אבל חופה דלא חזיא לביאה. כל שעת חופתה כדהכא לא. או דילמא לא שנא. דאמרינן הואיל ונכנסה לחופה אפילו בעבירה הויא כניס' ודין נשואה יש לה לכל דבר. תיקו. והואיל ולא איפשיט הרי היא כארוסה, ואם מת הוא קודם שתכנס לחופה והיא טהורה לית לה תוספת, שהמוציא מחבירו עליו הראיה. ואם מתה היא. אם הוא כהן אינו מיטמא לה מספק, ואינו יורשה אלא במה שהוחזק ויורשיה באין להוציא מידו. והיכא ששניהם חיים, ונתייחד עמה כשהיא טהורה, ודאי אינו חוזר ומברך ברכת נשואין בזאת החופה השניה, כיון שבירך על הראשונה. ולא תימא דטעמא דהאי מילתא מפני שספק הוא אם החופה הראשונה כשהיתה נדה הוו נישואין אם לאו ואין מברכין מספק דשמא תהיה ברכה לבטלה. אלא הטעם הוא כדפירשנו (כמו) גבי נישואי קטן, שאין זה ברכת הנהנין, כאשר נבאר בפרק הכותב. שאין זה אלא הודאה לשם על יצירת העולם בכללו ועל בריאת באדם, כדי שייראו מלפניו. וכן כתב הר"ם, ולא תינשא עד שתטהר, ואם עבר ונשא ובירך אינו חוזר ומברך. אבל ארס וכנס לחופה ולא בירך ברכת חתנים הרי זו נשואה גמורה וחוזר ומברך אחרי כמה שנים, עד כאן לשון הר"ם. והטעם שהרי הנישואין קיימים, והואיל ולא בירך עליהם חייב לברך כל זמן שהם קיימים. ולשון הרי"ף בתיקו, ולכך אינה קונה. ולשון הר"ם אבל אם היתה נדה אע"פ שנכנסה לחופה ונתייחד עמה לא גמרו הנישואין והרי היא כארוסה עדיין. וזה לע"ד שפירש הא דרב אשי כמו שפירשנו. וש"מ דחופה שאינה ראויה לביאה אינה נשואה כלל וכארוסה היא. אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה אית לה אפילו תוספת, ונשואה גמורה היא, כדאסיק רב אשי את"ל. וכן פסקו הרי"ף והר"ם ז"ל. עכ"ל הר' אברהם דקרפנטרש ז"ל.
[גליון] ואני נתן מבאר יחוד זה הוא ביאה ממש כשאר יחוד דכל התלמוד דרוצה לומר ביאה. לאפוקי מבני עיר אויניון שהורו ועשו מעשה שהכניסו שניהם בחדר אחד וסגרו הדלת, ובאותו רגע עצמו של סגירה פתחוהו, ולא שהו שם אלא כשיעור בין השמשות דר' יוסי זה יוצא וזה נכנס. ודבר ברור הוא שלא שהו אפילו שיעור העראה ואפילו למ"ד זוהי נשיקה שמש. ובר מן דין שלא נגע באותו רגע הרי שהה עמה זמן רב ולא נגע בה. והמורים הורו דאין להקפיד, רק יחודי מיחדי להו בלא ביאה באותו יחוד ודי בכך. וחלקתי עליהם להצריך ביאה באותו יחוד או קידושין שניים וברכת אירוסין משהגדיל, [כי] הראשונים שהיו בקטנות לא היו כלום וברכו לבטלה. דכיון שהקידושין אינם כלום הא בהא תליא. גם צריך קנין ושיעבוד חדש.
